ת"א 6409/06, אסף טופול, עו"ד נ' מחסני אופנה H.O
כב' השופט: ע' שחם
11.12.2008
העובדות:
1. ענייננו בתביעה כספית. התביעה מבוססת על עילות של לשון הרע, תקיפה ורשלנות. התובע הוא אסף טופול, הנתבעת 1 היא חברת H.O. מחסני אופנה בע"מ. האירועים נשוא התביעה, התרחשו בחנות בגדים של מחסני אופנה. הנתבע 2 הוא אריה שושן. במועדים הרלוונטיים להליך זה שימש שושן כמאבטח בחנות. הנתבעת 3 היא חברת בטחון אזרחי בע"מ. שושן היה עובד של בטחון אזרחי בעת האירועים נשוא הליך זה. בטחון אזרחי סיפקה שירותי אבטחה בחנות, עבור מחסני אופנה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נכנס לחנות עם אשתו ושתי בנותיהן הקטינות. משלא מצאו את מבוקשם, ביקשו לעזוב את החנות. עם יציאתם מן החנות, הופעלה מערכת לאיתור גניבות. המערכת הפעילה זמזם רב עוצמה. בעקבות זאת, שושן מנע את יציאת התובע ומשפחתו מן החנות. שושן דרש בגסות מהתובע ומשפחתו לעבור על פני המערכת אחד אחד.
התברר כי עניבה של התובע מפעילה את המערכת. בשלב זה שושן התהלך אל מול הקהל הרב תוך שהוא מנופף בעניבה ומעביר אותה מספר פעמים דרך המערכת, באופן שגרם לצפצוף של המערכת. שושן אמר בציניות לעבר הקהל והעובדים "לא גנבו כלום". אחרי כן פנה לתובע ושאל בקול רם ובהפגנתיות "לא גנבת כלום הא? אז מה זה?". התובע הסביר לשושן, כי העניבה נרכשה בחנות אחרת. הסבריו לא הועילו. בתגובה לכך התקרב שושן אליו והכה אותו בפניו בעוצמה רבה עד כדי זוב דם. הקהל הרב מנע משושן לשוב ולהכות את התובע, אשר דימם מפיו. עובדי החנות עמדו וצפו במחזה ללא הנד עפעף. אחראית המשמרת התרחקה מן המקום ולא סייעה לתובע. מנהלת המחלקה, ניגשה אל שושן וביקשה ממנו את העניבה לצורך בדיקה. היא בדקה את העניבה והכריזה כי אינה שייכת לרשת החנויות של מחסני אופנה. היא הוסיפה כי המדובר בבירור בעניבה משומשת. היא התנצלה בפניי התובע על חוסר הנעימות. התובע הזמין משטרה למקום. הגיעה ניידת. שושן הודה בפניי השוטר כי היכה את התובע בפניו. התביעה דנן היא לפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע.
החלטה:
1. ביהמ"ש מקבל את גסתו של התובע ואשתו, וקובע כי הוצאה לשון הרע על התובע. אכן, נכונה טענת הנתבעים כי עצם הפעלתו של הזמזם במערכת החנות אינה מהווה בהכרח לשון הרע על התובע, שכן התיק שהועבר במערכת היה של אשתו. עם זאת, המדובר בעניבה, פריט השייך בעליל לתובע. בנסיבות העניין, בהם קדמה בתכוף לכך הפעלת הזמזם, המדובר באמירה אשר מתפרשת, במבחן האדם הסביר, כאמירה עובדתית. יש בה בעליל, במבחן האדם הסביר, פגיעה בשמו הטוב של התובע.
2. באשר לתקיפה - שושן תקף את התובע. ביהמ"ש איננו מקבל את טענתו של שושן בדבר הגנה עצמית ומעדיף את גירסת התובע, כי לא תקף ולא ביקש לתקוף את שושן באירוע זה. סבירותה של גירסה זו מתחזקת נוכח העובדה, אשר אינה שנויה במחלוקת, והיא כי התובע היה מלווה באירוע זה על ידי אשתו ושתי בנותיו בנות השנתיים. אין זה סביר כלל, בנסיבות אלה, כי התובע יבקש לתקוף את שושן. אין זה סביר גם, כי שושן חש מאויים, בנסיבות המתוארות.
3. אחריות הנתבעות - בכל הנוגע לבטחון אזרחי, אחריותה נובעת מהוראת סעיף 13לפקודת הנזיקין. בטחון אזרחי היתה המעבידה של שושן. היא אחראית אחריות שילוחית לפעולותיו של שושן במסגרת תפקידו. אכן, פעולותיו של שושן היו ביצוע בלתי נאות של התפקיד. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זיקתן למילוי התפקיד. אחריותה של בטחון אזרחי מושתתת גם על עוולת הרשלנות. שושן לא הונחה כלל כיצד לנהוג במצבים מסוג זה. אשר לאחריותה של מחסני אופנה. מחסני אופנה אינה המעסיקה של שושן. בנסיבות העניין, לא הוכח דבר קיומה של איזו מן החלופות המנויות בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, המטילות במצבים מסויימים אחריות על מי שהתקשר עם בעל חוזה על מנת שהלה יספק לו שירות או יבצע עבורו עבודה. עם זאת, גם מחסני אופנה חדלה, בכל הנוגע להנחייתו של שושן. שושן עבד בחנות של מחסני אופנה. למחסני אופנה חובה, כלפי הלקוחות אותם היא מזמינה לבוא בשעריה, להבטיח שירות נאות מצד הפועלים מטעמה בחנות. חובה זו חלה בנסיבות העניין גם על עובדי קבלן מסוגו של שושן. מחסני אופנה חייבת, לכל הפחות, לוודא כי עובדים מסוג זה יקבלו הנחייה נאותה כיצד לנהוג במצבים שונים, העשויים להתפתח בחנות. בנסיבות העניין, מחסני אופנה לא קיימה חובה זו. מחסני אופנה, היא בעלת החנות, גם לא הנחתה את המאבטחים, כי במצב שבו מופעל הזמזם, תבוצע בדיקה של חפצי הלקוח באופן דיסקרטי, בלא משיכת תשומת לב בלתי רצויה. היא לא פיקחה באופן ממשי על דרך פעולתם של המאבטחים במצבים מסוג זה. מחדל זה מתחדד נוכח העובדה, שהנתבעים ידעו כי המערכת מופעלת לעתים בטעות.
4. התובע אינו טוען לנזק ממוני. הטענה העיקרית היא לפיצוי ללא הוכחת נזק. שושן הוציא לשון הרע על התובע. הדבר נעשה בפניי קהל של 10 - 15 אנשים. עוצמת הדברים היתה משמעותית. הפגיעה בשם הטוב היתה ניכרת. עם זאת, אין מדובר בפרסום לקהל גדול. אף אין מדובר בנסיבות העניין בפרסום העלול לפגוע פגיעה של ממש במשלח ידו של התובע כעורך דין, הגם שהוא עצמו אזכר באירוע את מקצועו, ובהמשך לכך הושמעו אמירות מבזות מאת שושן בהקשר למקצועו של התובע. יש ממש בטענת התובע, כי התנהגותו של שושן במהלך האירוע, כמתואר לעיל, מלמדת על כוונה לפגוע. אף לכך יש לתת משקל ראוי.
אשר לעוולת התקיפה. לתובע לא נגרם נזק גוף חמור באירוע זה.
5. ביהמ"ש קובע כי על הנתבעים לפצות את התובע, ביחד ולחוד, בסכום של 30,000 ש"ח. באין טענות לגבי אחריותם היחסית של הנתבעים, בינם ובין עצמם, לכל אחד מן הנתבעים אחריות בגין מלוא הסכום האמור.
כב' השופט: ע' שחם
11.12.2008
העובדות:
1. ענייננו בתביעה כספית. התביעה מבוססת על עילות של לשון הרע, תקיפה ורשלנות. התובע הוא אסף טופול, הנתבעת 1 היא חברת H.O. מחסני אופנה בע"מ. האירועים נשוא התביעה, התרחשו בחנות בגדים של מחסני אופנה. הנתבע 2 הוא אריה שושן. במועדים הרלוונטיים להליך זה שימש שושן כמאבטח בחנות. הנתבעת 3 היא חברת בטחון אזרחי בע"מ. שושן היה עובד של בטחון אזרחי בעת האירועים נשוא הליך זה. בטחון אזרחי סיפקה שירותי אבטחה בחנות, עבור מחסני אופנה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נכנס לחנות עם אשתו ושתי בנותיהן הקטינות. משלא מצאו את מבוקשם, ביקשו לעזוב את החנות. עם יציאתם מן החנות, הופעלה מערכת לאיתור גניבות. המערכת הפעילה זמזם רב עוצמה. בעקבות זאת, שושן מנע את יציאת התובע ומשפחתו מן החנות. שושן דרש בגסות מהתובע ומשפחתו לעבור על פני המערכת אחד אחד.
התברר כי עניבה של התובע מפעילה את המערכת. בשלב זה שושן התהלך אל מול הקהל הרב תוך שהוא מנופף בעניבה ומעביר אותה מספר פעמים דרך המערכת, באופן שגרם לצפצוף של המערכת. שושן אמר בציניות לעבר הקהל והעובדים "לא גנבו כלום". אחרי כן פנה לתובע ושאל בקול רם ובהפגנתיות "לא גנבת כלום הא? אז מה זה?". התובע הסביר לשושן, כי העניבה נרכשה בחנות אחרת. הסבריו לא הועילו. בתגובה לכך התקרב שושן אליו והכה אותו בפניו בעוצמה רבה עד כדי זוב דם. הקהל הרב מנע משושן לשוב ולהכות את התובע, אשר דימם מפיו. עובדי החנות עמדו וצפו במחזה ללא הנד עפעף. אחראית המשמרת התרחקה מן המקום ולא סייעה לתובע. מנהלת המחלקה, ניגשה אל שושן וביקשה ממנו את העניבה לצורך בדיקה. היא בדקה את העניבה והכריזה כי אינה שייכת לרשת החנויות של מחסני אופנה. היא הוסיפה כי המדובר בבירור בעניבה משומשת. היא התנצלה בפניי התובע על חוסר הנעימות. התובע הזמין משטרה למקום. הגיעה ניידת. שושן הודה בפניי השוטר כי היכה את התובע בפניו. התביעה דנן היא לפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע.
החלטה:
1. ביהמ"ש מקבל את גסתו של התובע ואשתו, וקובע כי הוצאה לשון הרע על התובע. אכן, נכונה טענת הנתבעים כי עצם הפעלתו של הזמזם במערכת החנות אינה מהווה בהכרח לשון הרע על התובע, שכן התיק שהועבר במערכת היה של אשתו. עם זאת, המדובר בעניבה, פריט השייך בעליל לתובע. בנסיבות העניין, בהם קדמה בתכוף לכך הפעלת הזמזם, המדובר באמירה אשר מתפרשת, במבחן האדם הסביר, כאמירה עובדתית. יש בה בעליל, במבחן האדם הסביר, פגיעה בשמו הטוב של התובע.
2. באשר לתקיפה - שושן תקף את התובע. ביהמ"ש איננו מקבל את טענתו של שושן בדבר הגנה עצמית ומעדיף את גירסת התובע, כי לא תקף ולא ביקש לתקוף את שושן באירוע זה. סבירותה של גירסה זו מתחזקת נוכח העובדה, אשר אינה שנויה במחלוקת, והיא כי התובע היה מלווה באירוע זה על ידי אשתו ושתי בנותיו בנות השנתיים. אין זה סביר כלל, בנסיבות אלה, כי התובע יבקש לתקוף את שושן. אין זה סביר גם, כי שושן חש מאויים, בנסיבות המתוארות.
3. אחריות הנתבעות - בכל הנוגע לבטחון אזרחי, אחריותה נובעת מהוראת סעיף 13לפקודת הנזיקין. בטחון אזרחי היתה המעבידה של שושן. היא אחראית אחריות שילוחית לפעולותיו של שושן במסגרת תפקידו. אכן, פעולותיו של שושן היו ביצוע בלתי נאות של התפקיד. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זיקתן למילוי התפקיד. אחריותה של בטחון אזרחי מושתתת גם על עוולת הרשלנות. שושן לא הונחה כלל כיצד לנהוג במצבים מסוג זה. אשר לאחריותה של מחסני אופנה. מחסני אופנה אינה המעסיקה של שושן. בנסיבות העניין, לא הוכח דבר קיומה של איזו מן החלופות המנויות בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, המטילות במצבים מסויימים אחריות על מי שהתקשר עם בעל חוזה על מנת שהלה יספק לו שירות או יבצע עבורו עבודה. עם זאת, גם מחסני אופנה חדלה, בכל הנוגע להנחייתו של שושן. שושן עבד בחנות של מחסני אופנה. למחסני אופנה חובה, כלפי הלקוחות אותם היא מזמינה לבוא בשעריה, להבטיח שירות נאות מצד הפועלים מטעמה בחנות. חובה זו חלה בנסיבות העניין גם על עובדי קבלן מסוגו של שושן. מחסני אופנה חייבת, לכל הפחות, לוודא כי עובדים מסוג זה יקבלו הנחייה נאותה כיצד לנהוג במצבים שונים, העשויים להתפתח בחנות. בנסיבות העניין, מחסני אופנה לא קיימה חובה זו. מחסני אופנה, היא בעלת החנות, גם לא הנחתה את המאבטחים, כי במצב שבו מופעל הזמזם, תבוצע בדיקה של חפצי הלקוח באופן דיסקרטי, בלא משיכת תשומת לב בלתי רצויה. היא לא פיקחה באופן ממשי על דרך פעולתם של המאבטחים במצבים מסוג זה. מחדל זה מתחדד נוכח העובדה, שהנתבעים ידעו כי המערכת מופעלת לעתים בטעות.
4. התובע אינו טוען לנזק ממוני. הטענה העיקרית היא לפיצוי ללא הוכחת נזק. שושן הוציא לשון הרע על התובע. הדבר נעשה בפניי קהל של 10 - 15 אנשים. עוצמת הדברים היתה משמעותית. הפגיעה בשם הטוב היתה ניכרת. עם זאת, אין מדובר בפרסום לקהל גדול. אף אין מדובר בנסיבות העניין בפרסום העלול לפגוע פגיעה של ממש במשלח ידו של התובע כעורך דין, הגם שהוא עצמו אזכר באירוע את מקצועו, ובהמשך לכך הושמעו אמירות מבזות מאת שושן בהקשר למקצועו של התובע. יש ממש בטענת התובע, כי התנהגותו של שושן במהלך האירוע, כמתואר לעיל, מלמדת על כוונה לפגוע. אף לכך יש לתת משקל ראוי.
אשר לעוולת התקיפה. לתובע לא נגרם נזק גוף חמור באירוע זה.
5. ביהמ"ש קובע כי על הנתבעים לפצות את התובע, ביחד ולחוד, בסכום של 30,000 ש"ח. באין טענות לגבי אחריותם היחסית של הנתבעים, בינם ובין עצמם, לכל אחד מן הנתבעים אחריות בגין מלוא הסכום האמור.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
